30 באוקטובר 2010

פאשיזם? זה מגעיל אותי

הקריאה כי הדמוקרטיה הישראלית הולכת בנתיב מסוכן המוביל אותה לקראת כינון משטר פאשיסטי נשמעת יותר ויותר בתקשורת הממוסדת והבלתי פורמלית. אך מה זה בעצם הפשיזם הזה, ועד כמה קרובה ישראל של היום למשטר הזה? בואו נראה: (מודגש - העיקרון, לא מודגש - ההשוואה שלי)
  1. התחושה של משבר מכריע, שכל הפתרונות המסורתיים לא יוכלו לתת לו תשובה - ממשלת ביברמן ניזונה ומזינה את העם בפחד. מעבר ממשבר קיומי למשבר סופני היא לחם חוקה. אווירת ה"אין פרטנר" ,"אין פתרון בדורות הקרובים" מציגה משבר שהעם לא יוכל לו.
  2. עליונותה של הקבוצה, שחובותיו של היחיד כלפיה עולות בחשיבותן על כל זכות, אישית או אוניברסלית, והכפפתו של היחיד לקבוצה - ההשתלחות והחרמות שמטילות קבוצות שונות, מטעם המדינה ובאופן פרטי על אלה שאינם משרתים בצבא כבר מזמן עברו את גבולות הטעם הטוב. לא לחינם נקרא צה"ל "צבא העם" - זה שאינו חלק מהאחד, מוקא מקרבו של השני.
  3. האמונה שהקבוצה שהיחיד שייך אליה היא קורבן – רגש המצדיק כל פעולה נגד אויבי הקבוצה, הן פנימיים והן חיצוניים, ללא מגבלות מוסריות או חוקיות - השואה, המאורע המכונן של מדינת ישראל, מיתגה את העם היהודי, ומכאן את הלאום הישראלי כקורבן תמידי שעמד על סף תהום ההשמדה ויכל לה. כל שנה אומרים היהודים "קמו עלינו לכלותינו" וכל שנה קורא ראש הממשלה "סלע קיומנו" לאיזה אבן אחרת, שבלתה ישמד העם היהודי. המסורת כי "הקם עליך להורגך השכם להורגו" מייתרת את העכבות המוסריות של פגיעה ב"אויבים" המדומיינים והאמיתיים ובמשפחותיהם.
  4. הפחד מפני שקיעתה של הקבוצה כתוצאה מפעולות השחיקה של הליברליזם האינדיבידואלי, העימות המעמדי וההשפעות הזרות -  הזעקה שקמה נגד הקרן החדשה בעקבות דו"ח גולדסטון ניסתה לשבור את המראה שהונחה מול פני הכיבוש. מראה ששיקפה סיאוב וכיעור ושאליה לא היתה ההנהגה מוכנה לחשוף את העם, לכן במקום להתעמת עם הטענות אודות ביצוע פשעי מלחמה, בחרה לתקוף את כותב הדו"ח ואת נעמי חזן. הפחד שגרם למהלך הזה הצחין למרחוק, ולמרות זאת - העם לא קם, לא יצא נגד פושעי המלחמה ולא הזדעק אודות אי הצדק במעשים עצמם ובנסיון לכסותם.
  5. הצורך בגיבוש הדוק של קהילה טהורה יותר, אם אפשר בהסכמה, ובלית ברירה – על ידי אלימות המוציאה קבוצות מסויימות מתוך המחנה - רבות נכתב על האלימות המופעלת בסלקטיביות נגד השמאל בשיח' ג'ראח ובסילוואן. אט אט יוצא השמאל מהקונצנזוס, השמאלנים מוקאים כבוגדים, כשונאי עמם, אלימות נגד השמאל בהפגנות מחמירה ונעשית לדבר שבשגרה, והמשטרה עומדת מנגד ולא עושה דבר.
  6. הצורך בסמכות של מנהיגים טבעיים, ששיאה הוא מנהיג לאומי, שהוא לבדו מסוגל לגלם את ייעודה ההסטורי של הקבוצה - אין "מנהיג" בדורנו. יש מנהיגים בעיני עצמם, שגוררים את גופת המפלגה שקיבלו למשמרת לתהום הנשיה, ויש אחרים חסרי עמוד שדרה המשנים את עמדותיהם לפי כיוון הרוח -אם כי הוא זה שרץ ב1998 עם הססמה הפאשיסטית "מנהיג חזק לעם חזק". רק מנהיג אחד, העומד מעל חוקת מפלגתו עונה לקריטריון הזה. הרצון ב"מנהיג חזק" קיים, ר' ההתבטאות של קלינטון אודות העליה הרוסית.
  7.  עליונות האינסטינקטים של המנהיג על פני ההגיון המופשט והאוניברסלי - הדוגמה הטובה ביותר נמצאת בדף הפייסבוק של אנסטסיה מיכאלי, שתחת הסעיף "השקפה דתית" הכניסה את "אביגדור ליברמן". אבל ברצינות - בסעיף הזה, כמו גם בקודמו, אין עדיין מנהיג שהגיע להשפעה מספיקה כדי להתעלות לרמת אל חי.
  8. יופיה של האלימות ויעילותו של הרצון, כשהם מוקדשים להצלחת הקבוצה - האלימות של המתנחלים הפכה לדבר יום יומי. אם נגד הפלסטינים או נגד ישראלים אחרים המתנגדים לדעותיהם. התנועה להחזרת כהנא לקונצנזוס תופסת יותר ויותר תומכים, ואפילו השמאל מוצא עצמו נותן לה במה. השיח הפוליטי בארץ נעשה אלים יותר ויותר, והשיקול אם ללכת להפגנות שמאל מתערב בפחד מאלימות המשטרה והימין. גינוי בחצי פה נשמע מדי פעם מטעם מנהיגי הימין, אבל לרוב ארועים אלימים עוברים לסדר היום.
  9. זכותו של העם הנבחר לשלוט באחרים ללא כל הגבלה מצד חוק אנושי או אלוהי כלשהו, זכות המוקנית על ידי הקריטריון היחיד, והוא כישוריה יוצאי הדופן של הקבוצה במסגרת מאבק דרוויניסטי - במשך 44 השנים האחרונות שולט "העם הנבחר", ללא חוק אמיתי, ללא שוויון וללא עכבות מוסריות בעם הפלסטיני, והכל בשם "נחלת אבות", ובאמונה האמיתית כי אלוהים נתן לו את הארץ, וכי הפלסטינים ושאר בני האדם שאינם יהודים נועדו לשרת אותו. ללא כחל וסרק, מבלי ליפות את המציאות ובלי לנסות לתרץ, פשוט ככה. העם הנבחר.
לטעמי, שבעה מתוך תשעת עקרונות הפאשיזם מתאימים במידה ניכרת למצבה הנוכחי של ישראל. העדר מנהיג בעל שיעור קומה הוא הדבר היחיד העומד ביננו לבין תהום שאין ממנה חזרה, אך לפי הסקרים האחרונים זה רק עניין של זמן עד שגם מנהיג כזה יעמוד בראש מפלגה היכולה לעמוד בראש קואליציה. להזכירכם, היטלר עמד בראש מפלגה שקיבלה 33% מהמושבים ברייכסטאג, ומעולם לא זכה ברוב. 




4 תגובות:

נתאי אמר/ה...

המנהיג זה וואחד הבדל. 33% זה לא מעט, 40 מנדטים. זה לא ביבי ולא ליברמן. אולי זה באמת מה שמחסן אותנו מפשיזם, חוסר היכולת שלנו לקבל סמכות, והצורך להתווכח עם כל אחד. ואולי זו פשוט העובדה ששרון מת.

נתאי אמר/ה...

אולי גבי אשכנזי?
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/172/692.html

נעם אמר/ה...

גם את איציק מרדכי ואביגדור קהלני קיבלו ככה בהתחלה, ותראה לאן זה הוביל אותו. לפי איך שנושבת הרוח (כרגע) עושה רושם שאשכנזי עלול להצטרף לקדימה, ושם לטבוע בפוליטיקה המסואבת של גדולי האומה כמו דליה איציק ומאיר שטרית. ההרגשה שלי היא שאשכנזי לא בנוי להיות מנהיג פאשיסטי אמיתי, וזאת בגלל כאריזמה לא מספיקה וחוסר בשיעור קומה.

מני ל אמר/ה...

אולי ניצב אהרון פרנקו אחרי שיפרוש ממשטרת ישראל ביתנו. יש לו כבר את השם.