31 במאי 2010

יריית הפתיחה למערכה הבאה

בראשון בספטמבר 1939, עם פלישת הכוחות הגרמניים לפולין, יצאה הספינה אתניהמגלזגו למונטריאול, על סיפונה  1,103 נוסעים, מתוכם 315 אנשי צוות. 

בשעות הערב של השלישי בספטמבר החלה צוללת גרמנית בפיקודו של אובר-ליטוננט פריץ ג'וליוס למפ לעקוב אחרי הספינה, וכעבור שלוש שעות ירתה עליה שני טילי טורפדו: אחד פגע במטרה ואתניה החלה שוקעת. 6 ספינות שהיו באזור שעו לקריאות המצוקה והחלו במאמצי החילוץ, אך כעבור 14 שעות היא טבעה סופית שהיא לוקחת איתה 98 נוסעים ו19 חברי צוות.
מפקד הצוללת למפ בחר להסתיר את מעורבותו בתקרית: הוא לא רשם אותה ביומן הצוללת,והשביע את חברי הצוות לסודיות. היטלר החליט לשמור את מעורבות גרמניה בסוד, אך הוולקישר באובכטר פרסם מאמר המאשים את בריטניה בתקרית כדי לגרור גורמים ניטרליים למלחמה.

עם ההשתלטות האלימה והמיותרת על משט הסיוע לעזה, לא נותר אלא לשאול עד לאן תדרדר הדמוקרטיה שלנו, המנסה בכל כוחה לשמור על האויב ככזה שהיא מוכנה לרצוח חפים מפשע בטוענה של "סכנה לשלום".

והרברט הובר צוטט כאומר בתגובה לשמועות שגרמניה היא זו שהטביעה את הספינה: "זוהי טקטיקה עלובה כל כך שאיני מאמין שאפילו הגרמנים המגושמים יכולים לעשות זאת" איש לא היה יכול לנסח זאת טוב יותר.




22 במאי 2010

תחילת עונת הגסטפו


בתקופה האחרונה, עם התגברות מספר המעצרים המנהליים והגידול במספר צווי איסור הפרסום, אי אפשר שלא להזכר בספרו המצוין של שלמה אהרונסון "The beginnings of the Gestapo system"' המספר על תהליך לידתו וגדילתו של המנגנון ששלט בגרמניה ביד רמה יותר מעשר שנים. באופן מפחיד למדי, הקריאה החוזרת בספר מזכירה קצת יותר מדי את המתרחש בימים אלה במדינת ישראל. בואו נדמיין לרגע ציר זמן שראשיתו ב1923 וסופו ב1945 עם נפילת הרייך השלישי. כעת,  נוסיף לו ציר זמן מקביל, שייצג את זמננו:
בראשית חשבתי שמיקומנו על הציר קרוב יותר לסביבות 1925-1927:
  1. הפשיזם מתבטא בפוגרומים נקודתיים ("תג מחיר") הנשלטים על ידי מפלגה קקיונית, שאמנם צוברת פופולריות לאיטה אך עדיין נחשבת לקיצונית בעיני הציבור.
  2. ביטויים של גזענות קיימים, אך הם אינם נחלת הטרמינולוגיה של המדינה הרשמית.
  3. מחנות ריכוז הם זכרון כואב ודגל שחור האומר "לעולם לא עוד"
  4. הביאס קורפוס הוא עקרון יסוד, וכך גם זכויות פרט אחרות כמו הזכות להפגין
  5. כולם שווים בפני החוק, ובכח בית המשפט להגן על האזרחים מפני חוקים הפוגעים בזכויותיהם

אך בואו ניזכר:
אז: ב9 במרץ 1933, מונה הנס פרנק, שהיה פרקליטו של היטלר (ומאוחר יותר המושל בשטחי הגנרלגוברנמן) לשר המשפטים הבווארי. אחת מהחלטותיו הראשונות היתה להקים בתי דין מיוחדים ל"דין מקוצר" לאישור מעצרים מהיר. המשטרה הפוליטית הבווארית השתמשה רבות בבתי הדין האלה, אך במקרים מיוחדים, כמו במקרים של "ריגול חמור" או במקרים בהם רצו לפרסם את דבר המעצר העדיפו לעבור דרך בתי המשפט הרגילים. 
והיום? "מעצרים" כאלה מתרחשים כמעט מדי לילה והעצורים לא מובאים בפני שופט רגיל, אלא בפני שופט צבאי. לדאבוני הכרתי את מנגנון השיפוט הצבאי בשטחים, ויש הרבה מן המשותף לשני סוגי חותמות הגומי האלה, של אז ושל עכשיו.
אז: ב28 בפברואר 1933 בוטל סעיף 114 בחוקת ווימר - הביאס קורפוס, והזכות של העצור למחות על מעצרו.
והיום? "מעצרים מנהליים" ומניעת מפגש עם עורכי דין לתקופות ארוכות (מישהו אמר אמיר מח'ול?) הם רק ההתחלה. בואו נראה את הסעיף המזעזע הבא.
אז: ב22 למרץ 1933 נפתחו שעריו של מחנה הריכוז הראשון, דכאו. למחנה הזה נשלחו בתחילה מתנגדי המשטר ל"מעצר מגן". די היה לעיתים בהשתייכותו הפוליטית של אדם למפלגה מסויימת כדי להשלח לדכאו פעמים רבות ללא משפט. אין להתבלבל בין מחנה הריכוז בתצורתו ב1933 לזה של 1942. לא היה מדובר במחנה השמדה אלא פשוט בבית כלא גדול שכפי שנראה בהמשך לא היה כפוף לחוקי המדינה. במזכר ששלח הימלר לווגנר, הגאולייטר של בוואריה, באוגוסט 1933, הוא התייחס למטרות מחנה הריכוז:
א. להוות גורם ענישה ע"י שלילת חופש ללא הגבלת זמן
ב. להוות מוסד לחינוך מחדש
למעשה, במקרים רבים המעצר היה על פשע שמעולם לא בוצע, פשע היפותטי שעלול, או לא, להתבצע במועד מסויים בעתיד. הקריטריון של אחריות פלילית לא היה מוגבל לביצוע של פשע. איכויות מעשיות או משוערות של אדם, ולעיתים אפילו קבוצת אנשים, הפכו ברות עונשין. 
והיום? "אסירים בטחוניים" עצורים במשך שנים רבות בבתי כלא ואגפים מיוחדים מבלי שזכו לראות שופט אמיתי, מבלי שיראו את הראיות שהובילו אותם למאסר, פעמים רבות רק מפני שלא הסכימו עם המצב ההופך אותם למשוללי זכויות ואסירים בארצם. היום במדינת ישראל של שנת 2010 יכול ארגון עלום להחליט כי דעותיו של פלוני אינן מוצאות חן בעיניו ולהעלים אותו מבלי לתת דין לאיש, ומבלי שתנתן לו הזכות למחות על כך.

אז: ב28 בפברואר 1933 הוציא שר הפנים הוראה "לעצור ללא רחמים את כל האנשים המסתובבים בצורה חשודה"
היום: מעצרים בהפגנות בבלעין, שיח ג'ראח נעלין ועוד.

אז: סעיף 23 במצע המפלגה הנאצית קובע כי השליטה בגוף תקשורת גרמני תהיה בבעלות גרמני בלבד.
היום: הצעת חוק שתגביל את הבעלות על שליטה בגוף תקשורת ישראלי לידי ישראלים בלבד (באמת!)

ויש עוד דוגמאות רבות. בפוסט הבא אעסוק ב"תג מחיר" ובפעילות הגזענית הסטודנטיאלית ה"ספונטנית" (אם תרצו).